המתנחלים לא עוצרים:
הטיהור האתני מתרחב לשטח B
מאת: אורן זיו
מיפוי: אריאל קן
לאחר שגירשו קהילות והשתלטו על שטחי מרעה וחקלאות נרחבים בשטחי C, עברו המתנחלים למטרה הבאה: גירוש וחסימה של כפרים ועיירות גדולות והשתלטות על שטחים פתוחים בשטחי B, שנמצאים בשליטה אזרחית פלסטינית – ודחיקת התושבים לקנטונים בערים הגדולות.
תחקיר "שיחה מקומית" ומגזין 972+ חושף את היקף התופעה
ואת המנגנון שעומד מאחוריה
במאי 2023 גורשה קהילת עין סמיה שממזרח לרמאללה – אחת הקהילות הראשונות שאולצה לעזוב בשלמותה בגדה המערבית. זו היתה תחילתו של גל גירושים באזור, שהתגבר אחרי 7 באוקטובר והתפשט לכל רחבי הגדה.
חלק מהמשפחות של עין סמיה, שגרו עשרות שנים ממזרח לכביש אלון, עברו למקום לא רחוק, בפאתי הכפר אל-מוע'ייר, בשטח B. הם הקימו שם צריפים, דירים ומערכות סולאריות, וחיו בשלווה יחסית. עד הרגע שבו הוקם מאחז חדש – חוות שלישה – על הגבעה מולם במהלך 2024.
"אנחנו פליטים מהנגב. עברנו כמה מקומות עד שבשנות ה-80 הצבא הורה לנו לעבור לעין סמיה", סיפר מוחמד כעאבנה (85). "חיינו שם עד שהמתנחלים והצבא גירשו אותנו לפני שנתיים. הגענו לכאן כי ידענו שזה שטח B וזה בטוח. עד שהגיע המאחז הזה. הם רועים ופוגעים בעצי הזית, נכנסים לתוך הקהילה, תוקפים אותנו – ומביאים איתם צבא שמגן עליהם. הם רק מתקשרים, והצבא מגיע".
מוחמד כעאבנה וקהילת עין סמיה. צילום: אורן זיו
אף שמדובר בשטח B, שלפי הסכמי אוסלו נמצא באחריות אזרחית של הרשות הפלסטינית, חיילים טענו שחל עליו צו שטח צבאי סגור ועל המשפחות לעזוב ל-48 שעות, אבל להותיר את כל הדברים שלהם מאחור. "הם רצו להוציא אותנו, לסייע למתנחלים, אבל נשארנו. אם היינו יוצאים, לא היינו חוזרים", אמר כעאבנה.
בהמשך נעצרו שני פעילים בינלאומיים שנכחו במתחם המגורים של המשפחות. במסמכי הדיונים שלהם בפני רשות האוכלוסין, שבמסגרתם בוטל אישור השהייה שלהם, נכתב כי הפעילים שנעצרו "נמצאים בשטח צבאי סגור אשר במקום מתבצע פינוי של תושבים בדואים שהתיישבו בניגוד לחוק על ידי צו אלוף פיקוד מרכז". כאמור, שטח B נמצא בשליטה אזרחית פלסטינית, ולכן כל היתרי הבנייה הם באחריות הרשות.
ב-21 בפברואר השנה, הקהילה נשברה והחליטה לעזוב. הם פירקו את הבתים והעמיסו את חפציהם על משאיות. "המתנחלים הגיעו אלינו ועינו אותנו. הם נכנסו לבתים שלנו עם הצאן שלהם והכלבים. הם עצרו את אחי ל-48 שעות, השפילו אותו ואיימו עליו", אמר ג'אסל כעאבנה (57) בעת שארז את ביתו. "אחרי שאיימו עלינו אף אחד לא בא אלינו. מה אוכל לומר? זה מרגיש רע, במיוחד כי מוציאים אותנו בחודש הרמדאן".
בזמן שהתושבים עזבו, מתנחלים חמושים תקפו את המשפחה היחידה שנותרה באזור, בקהילת אבו חמאם. המתנחלים ירו בילד בן 14 ברגלו ובגבר בן 35 בכתפו, ותקפו אישה יחד עם בתה.
אחת התושבות, היידה אבו נעים (33), סיפרה: "קודם הגיעו מתנחלים, ואז בא הצבא ובדק את תעודות הזהות שלנו. כשהכוח עזב התחילה המתקפה, בזמן שהתחלנו את ההכנות לאפטאר (סעודת שבירת הצום ברמדאן; א"ז). בערך עשרה מתנחלים ירדו מההר והתאספו סביבנו. חשבנו שזה כמו בפעמים הקודמות, שהם רק באים להציק ועוזבים, אבל הפעם הם התחילו לגרום נזק. התחבאנו במערה, והם התחילו להשליך חפצים ואבנים לתוך המערה ולגרום נזק לבתים. הם גרמו הרס עצום. בכנות, לא ציפיתי לזה.
היידה אבו נעים. צילום: אורן זיו
"הם הרסו הכול, את מכלי המים, הבתים, הפאנלים הסולאריים. זה נמשך שעתיים-שלוש. אחרי זמן מה נהיה שקט, חשבתי שהם סיימו והלכו, אז צילמתי סרטון ושלחתי לקבוצה כדי להראות שאנחנו בחיים ושהמתנחלים עזבו. אבל לפני שהספקתי לאסוף את החפצים שלנו חזר טרקטורון עם שלושה מתנחלים שבאים אלינו לעיתים קרובות. אחד מהם היה חמוש. הם נכנסו לבית והתחילו לגנוב דברים. התחבאנו במטבח, ואז אחד מהם ראה את היד שלי מתחת לשמיכה שמאחוריה התחבאתי. הוא היכה אותי בפנים, זרק אותי לקרקע והתחיל להכות אותי באלה. אחר כך הוא תפס בשיער של אבא שלי וגם האחרים התחילו להכות אותו, זרקו אותו לקרקע ובעטו לו בבטן. הם גם היכו את הילדה, שהיא רק בת 13, בבטן ובגב באלות.
"אחרי זה הם הכריחו אותנו לשבת על הרצפה עם הפנים לקיר, כמו עצורים, והמשיכו להכות אותנו ולצעוק. בסוף הם אמרו לנו: 'צאו מכאן'. שאלתי: 'מה אתם רוצים מאיתנו?' והם אמרו: 'עזבו את המקום'. אז יצאנו. אני עדיין רוצה לחזור לשם, אני כועסת ורוצה לחזור".
רצף אסטרטגי
העברת הקהילה מאפשרת יצירת רצף אסטרטגי באמצעות התנחלויות ומאחזים, המתפרש ממערב מעלה לבונה דרך גוש ההתנחלויות של שילה ואזור מרג' סִיעָ שבין העיירות תורמוסעיא לאל-מוע'ייר, ועד עין סמיה ובקעת הירדן. ב-15 במרץ הקימו מתנחלים מאחז על המקום שבו שכנה הקהילה.
התפתחות ההתנחלויות והמאחזים בגדה המערבית לאורך השנים
.png)
מאז 7 באוקטובר 2023 גורשו 76 קהילות במלואן ברחבי הגדה המערבית, וקמו 152 מאחזים חדשים – שחלקם משמשים בסיסים קדמיים להתקפות יזומות על כפרים וחקלאים.
על פי מיפוי של "שיחה מקומית", המבוסס על נתונים שאספו ב"כרם נבות" ו"שלום עכשיו", מתנחלים השתלטו בעזרת מאחזים אלה על כ-98 אלף דונמים של אדמות בשטחי A (שנמצאים בשליטה אזרחית וביטחונית של הרשות; א"ז) ו-B (שנמצאים בשליטה אזרחית של הרשות ושליטה ביטחונית של ישראל; א"ז). בסך הכול, מאחזים שולטים על כמיליון דונם ברחבי הגדה. בשטחי B הוקמו מאז אוקטובר 2023 לפחות עשרה מאחזים; מאחז אחד הוקם בשטח A; ועוד 12 מאחזים הוקמו ב"שמורה ההסכמית", שהוגדרה בהסכם וואי מ-1998 כשטח שאסור לבנות בו.
תהליך זה מתרחש כבר שנים. לאחר שגירשו קהילות והשתלטו על שטחי מרעה וחקלאות נרחבים בשטחי C (שנמצאים בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית; א"ז), עברו המתנחלים למטרה הבאה: לגרש או לחסום מכל הכיוונים כפרים ועיירות גדולות, להשתלט על כל השטחים הפתוחים שסביבן ולדחוק את הפלסטינים לקנטונים בערים הגדולות.
התנהלות זו תואמת את "תוכנית הריבונות" שפרסם שר האוצר בצלאל סמוטריץ' בספטמבר אשתקד, שלפיה הגדה תסופח כולה, פרט לשש מובלעות מנותקות זו מזו שיישארו בשליטה פלסטינית. בפברואר השנה עיגנה הממשלה בחקיקה את המדיניות הזאת, לאחר שהקבינט המדיני-ביטחוני אישר לגופי אכיפה לפעול בשטחי A ו-B בתחומים אזרחיים, "ביחס לעבירות מים, פגיעה באתרי מורשת וארכיאולוגיה ומפגעים סביבתיים".
ההשתלטות המסיבית על אזורים בשטחי C ו-B קשורה ישירות לפרויקט החוות שהממשלה מקדמת ומממנת במגוון דרכים, בין השאר בעזרת סמכויותיו של סמוטריץ' כשר במשרד הביטחון, שמאפשרות לו להסדיר מאחזים בדיעבד; התקציבים שמועברים לשרת ההתיישבות והמשימות הלאומיות אורית סטרוק; וכן הקצאות קרקעות לרעייה על ידי המנהל האזרחי במה שנחשב "אדמות מדינה", שמאפשרות בפועל לגרש פלסטינים ממאות אלפי דונמים.
בסוף 2025 פורסם בתחקיר "זמן אמת" כי לצבא יש מנגנון לתיאום מראש של עליית חוות לקרקע, אף שהקמתן מנוגדת גם לחוק הישראלי. פיקוד מרכז הפך לזרוע של סמוטריץ' וסטרוק, העיד קצין בתחקיר, שאמר כי יש בצבא מנגנון סדור להקמת חוות. הכול קורה בשיתוף פעולה מלא, שלא לומר בתמיכה, של הצבא.
תחקיר "שיחה מקומית" ומגזין 972+ חושף את היקף התופעה ואת המנגנון שעומד מאחוריה, באמצעות התמקדות בכמה דוגמאות בולטות, וכולל ניתוח צילומי לוויין ומפות; עדויות של בעלי אדמות, נפגעי אלימות וגורמים רשמיים פלסטיניים; עדויות חיילים; וכן מסמך פנימי של המתנחלים.
בפודקאסט "על המשמעות" של תמיר דורטל סיפר אלישע ירד, שנחשב לאחד ממנהיגי "נוער הגבעות", על הפעילות בשטח B: "רוב השטח עדיין נשאר מחוץ למשחק. בלפחות 55% לא קורה כלום, לא אכיפת בנייה ערבית, לא התיישבות. צריך להבין שאסור להשלים עם זה. אנחנו בארגון 'מנהלת גבעות החזית' פועלים ביתר שאת בשנה האחרונה וגם לפני זה... להעלות נקודות בשטחי B, נקודות התיישבות עם עדרים והכול, ובעזרת השם אנחנו מצליחים לתפוס מעוזים מאוד רציניים".
ירד הסביר את ההיגיון שעומד מאחורי התקדמות המאחזים: "אני כל הזמן, בצורה מחושבת וזהירה, אהיה בתנועה קדימה, כשאני עומד ככה אחד מול השני, הם יכולים לתכנן, לתקוף והכול. כשאני כל הזמן בתנועה קדימה, והם מבינים שאפילו ההר שבו הם נמצאים מוטל בסימן שאלה... אז הם נלחמים כרגע על ההר 'שלהם' ולא על ההר שלך".
גורם בכיר ברשות הפלסטינית אמר ל"שיחה מקומית" כי ההשתלטות על קרקעות בשטחי A ו-B היא "חלק מאסטרטגיה ישראלית רחבה יותר, שמקורה עוד בתוכנית אלון מ-1967, לחסל את שאיפתו של העם הפלסטיני למדינה. הרעיון היה להפוך את כלל השטחים שנכבשו אחרי 1967 למעין קנטונים, בדומה למה שהוצע עבור עזה, תוך סיפוח ירושלים ושימור השליטה בה, וכן סיפוח בקעת הירדן, המהווה כ-29% מהשטח. יתר האזורים נועדו להתחלק למובלעות מנותקות זו מזו".
לדבריו, "בשטח C יש שליטה ישראלית מלאה. לכן מתרחשות שם מדי יום תקיפות, הריסות בתים, השתלטות על קרקעות וגירוש בכפייה, כדי לרוקן אותו לגמרי מאוכלוסייה פלסטינית. בנוגע לשטחי A ו-B, השאלה היא כיצד הם מעוצבים מחדש. יש מאמץ לרכז אוכלוסייה פלסטינית הולכת וגדלה בשטחים שהולכים ומצטמצמים, תוך השתלטות על עוד ועוד קרקעות".
חלק 1: "אנחנו כמו בכלא כאן": אל-מוע'ייר
מצידו המערבי של כביש אלון, מול הכפר דומא, שוכן הכפר אל-מוע'ייר, שנמצא גם הוא על הכוונת של המתנחלים ומוקף מכל צדדיו בשמונה מאחזים; רובם קמו לאחר תחילת המלחמה. מאז אוקטובר 2023 נחסמה הכניסה מכביש אלון, וניתן להגיע לכפר רק דרך נסיעה ארוכה בכביש 60, דרך הכפרים תורמוסעיא וח'ירבת אבו פלאח. רבות מאדמות המרעה והשדות שמתנחלים השתלטו עליהם ממזרח לכביש אלון שייכות לכפר.
בספטמבר אשתקד נורה למוות סעיד נעסאן, בן 20, ונפצעו שלושה אנשים נוספים, לאחר שמתנחלים פלשו לאל-מוע'ייר ותושבים יצאו להדוף אותם. כחודש לפני כן עקר הצבא אלפי עצים של התושבים והטיל מצור על הכפר, בעקבות אירוע שבו מתנחל נפצע סמוך לאדמות הכפר. מאז כמעט מדי יום מתנחלים רועים את צאנם באדמות הכפר. כמו כן, מאז תחילת המלחמה נהרגו שלושה תושבים מירי הצבא.
רביע אבו נעים, פעיל מקומי, נשלח בנובמבר למעצר מנהלי של שישה חודשים. כחודשיים לפני שנעצר, הוא סיפר על המצב באל-מוע'ייר: "במשך שנתיים הם סוגרים את הכפר ומהדקים את השליטה עליו ככל הניתן, מכיוון שזה הכפר האחרון שנשאר באזור רמאללה שגובל עם בקעת הירדן. הם השתלטו על כל הקהילות לכיוון הבקעה, מחקו את המבנים, וכעת זה תורם של הכפרים".
לדברי אבו נעים, "המדיניות של גירוש אוכלוסייה היא אסטרטגיה שתוכננה מראש. עכשיו הם מתקדמים לעבר הכפרים שבין הבקעה לאזורים אחרים, כמו אל-מוע'ייר ודומא. כל יום אפשר לראות עוד הגבלות, עוד הטרדות. הם לוקחים כל תירוץ והופכים אותו למבצע רחב". לגבי עקירת העצים באוגוסט, הוא אמר: "הם יוצרים שוחות עפר רצופות מסביב לכפר. זה מצור מוחלט, אנחנו כמו בכלא כאן".
ב-16 בינואר השנה, חיילים ירו למוות במוחמד נעסאן, כבן 15, בסיום תפילת יום השישי. "הבן שלי היה איתי במסגד", סיפר אביו סעד. "היה צבא, הילדים זרקו אבנים, החייל פתח את חלון הג'יפ וממרחק של מאה מטר ירה בו בחזה. הכדור יצא מהגב. הוא נפטר במקום. לאחר מכן פתחנו סוכת אבלים. הצבא הגיע ותפס בית מולנו. הם לא רצו שנקבל אנשים. הם ירו גז מדמיע וירי חי".
מרזוק אבו נעים, ראש מועצת אל-מוע'ייר, סיפר בעת ביקור בשטחים שעליהם משתלטים מתנחלים: "לכפר יש אדמות בהיקף של 43 אלף דונם, מתוכם 1,000 דונם בשטחי B. כל היתר הוחרם על ידי המתנחלים בסיוע הצבא. הצבא לא נעדר, המתנחלים לא פעלו לבד. הוא גיבה אותם. כיום איננו מורשים להגיע לאדמה שלנו כדי לעבד אותה".
לדבריו, לסגירת הכפר יש השפעה קשה על התושבים. "המתנחלים נמצאים מכל צידי העיירה, וזה יוצר לחץ פסיכולוגי וכלכלי, על ידי הגבלות התנועה והפשיטות היומיומיות של הצבא והמתנחלים. לאנשים כבר אין כאן ביטחון, גם לא לילדים שלהם. אין כאן משהו כמו ילדות יותר. אנשים מדברים רק על 'המתנחלים באו, המתנחלים הלכו, הצבא הגיע, הצבא פשט, זה נעצר, זה נהרג וזה נפצע'. בסופו של דבר הלחץ הוא מדיניות של גירוש, לא יותר ולא פחות. המתנחלים תמיד אומרים שהעיירה צריכה להתרוקן, שהיא אינה צריכה להישאר כאן".
הכפר אל מוע'ייר. צילום: אורן זיו
אחד המאחזים הסמוכים לאל-מוע'ייר הוא המאחז אור נחמן, שנמצא בשטח B וחוסם את דרך הגישה הראשית שמחברת בין תורמוסעיא לאל-מוע'ייר. המאחז פונה כמה פעמים, אך בכל פעם הוקם מחדש. כעת, התושבים נאלצים לנסוע דרך הכפר ח'ירבת אבו פלאח, אך גם בכביש הזה מתנחלים תוקפים כלי רכב, מבנים ועצי זית.
בחלקה של סמיר שומן (49) מאבו פלאח כרתו עשרות עצים כמה שבועות לפני תחילת המסיק. "הם באו בלילה, כשכולם ישנים. גם אם היה צבא, הוא היה מגן עליהם. כפי שאתה רואה, אין זיתים ולא יהיה שמן השנה", הוא אמר ל"שיחה מקומית". לדבריו, "הצבא והמתנחלים לא נותנים לאף אחד להגיע לפה".
חיילים ששירתו בגדה המערבית מעידים על המדיניות בפועל, שמאפשרת את המשך התקיפות. "אתה רואה מלא אירועים, זריקות אבנים של מתנחלים, התפרעויות, שריפת בתים, ופשוט מאפשרים את זה", אמר ל"שיחה מקומית" חייל מילואים ששירת בתפקיד מטה בגדה במהלך המלחמה. בנוגע לתגובת הצבא להתקפות מתנחלים אמר החייל, "הכול בהקשר הזה 'חרבו דרבו'. אין פקודות, אין לשכה משפטית, לא מדברים על זה. רק כשקורה משהו, כשנהרג מישהו (פלסטיני; א"ז), מתחקרים כי זה מבעיר את השטח, ומתוסכלים על זה רק מההיבט הביטחוני, לא כדי למנוע [מקרים דומים] בעתיד או להתריע".
חלק 2: "התקפות יומיומיות": תורמוסעיא
המאחז אור נחמן מטיל טרור גם על העיירה תורמוסעיא. ממנו יצאה ההתקפה על המסיק שבה נפצעה קשה עפאף אבו עוליא, ושבגינה נעצר המתנחל אריאל דהרי והוגש נגדו כתב אישום. עשרות אחרים שהשתתפו בהתקפה לא נעצרו.
תורמוסעיא שוכנת מזרחית לרמאללה, ולרבים מתושביה יש אזרחות אמריקאית. במרכז של עמק רחב שנמצא בתוך האדמות החקלאיות של העיירה, בשטח B, הוקם השנה מאחז הנקודה בעמק. המתנחל שהקים את המאחז, עמישב מלט, אמר ל-ynet ב-2020, אז ישב בגבעה סמוכה במאחז בשם גאולת ציון: "אנחנו מסתכלים הרבה על חלוקת השטח ל-B ,A ו-C, כדי לטשטש את החלוקה, כמה שיותר לפרוץ קדימה. יש לנו את הדרכים שלנו להבין מה הרשויות שמגיעות לפה מתכננות לעשות. אנחנו מקימים מאחזים, מותחים את גבולות ההתיישבות, פורצים קדימה".
המתנחלים הציבו במקום דגל ישראל, והם יוצאים מהמאחז לרעות בשדות ובמטעים של תורמוסעיא. לדברי ראש המועצה, לאפי אדיב, זוהי הסיבה לכך שתושבי הכפר אינם יכולים להגיע לאדמותיהם – כ-4,000 דונם בשטחי C וכ-4,000 דונם נוספים בשטחי B. "כשאתה מגיע לאדמות בשטח B, אומרים לך: 'זה שטח צבאי סגור'.
"יש התקפות יומיומיות באזור העמק של תורמוסעיא, המאחז יושב בשטח B, וכעת יש צו שטח צבאי סגור רשמי על האזור, כך שכל תושב שנכנס לאזור מותקף. אף אחד אינו עוצר את כנופיות המתנחלים. הכנופיות האלה נתמכות על ידי הצבא, המשטרה, הכוחות של בן גביר. הם מנסים להשתלט על כמה שיותר אדמות".
עוואד אבו סמרה (59), בעל אדמות ופעיל מתורמוסעיא, אמר כי לאחר הגירושים של קהילות הרועים, "המתנחלים התקדמו לעבר אזורים כפריים פלסטיניים. מבנים חקלאיים סביב הכפרים הועלו באש, נבזזו, נהרסו. היום הם מנסים להיכנס לבתים בקצה העיירה, בניסיון להשתלט על חלקים מהכפר.
"האדמות הפלסטיניות נותרו חשופות לגמרי לכנופיות המתנחלים, אלה הקוראים לעצמם 'נוער הגבעות'. המאחז שיושב על אדמות תורמוסעיא נמצא רק 300 מטר מהבית האחרון של העיירה. מי שמנסה לנוע באזור, יורים עליו. מונעים לגמרי מבעלי האדמות להגיע אליהן. רוב השטח נחסם ממזרח, מערב וצפון. מאז 7 באוקטובר [2023] ועד עכשיו נמנעת הכניסה. המתנחל הוא זה ששולט במתרחש, ובוא נאמר זאת בצורה ברורה, הוא 'האדון של הזירה'. הוא נותן הוראות לחייל, הוא נותן הוראות לשוטר: 'תעשה כך, תבצע כך'".
אבו סמרה אמר כי צו השטח הצבאי הסגור שהוכרז באזור, כולל בשטחי B, מופעל נגד פלסטינים בלבד ואינו מונע את ההתקפות. "היה תיאום שאפשר לנו להיכנס למישור הזה לקטוף זיתים. אבל הגיע מתנחל עם דף מודפס, ומסר אותו לצבא. הצבא פיזר את התושבים ואמר להם: 'זה אזור צבאי סגור. הכניסה אסורה'. 'אזור צבאי' כפי שאנחנו מבינים אותו אמור להיות אזור שלא נכנסים אליו – לא מתנחלים, לא פלסטינים, אף אחד. אבל הוא הופך להיות אזור צבאי רק עבור הפלסטינים, כדי למנוע מהם להגיע לאדמותיהם".
המאחז אור נחמן חולש על הכביש שעד המלחמה חיבר בין תורמוסעיא לאל-מוע'ייר, ומאז המלחמה נסגר על ידי מתנחלים. כעת התושבים נאלצים לבצע עיקוף דרך כפר נוסף – ח'ירבת אבו פלאח.
לדברי ראש המועצה אדיב, בסיור בשטח שמתנחלים משתלטים עליו ועוקרים בו עצי זית בעזרת דחפורים: "לא אכפת להם יותר אם זה שטח B או C. עקרו פה מאות עצי זית. במהלך המסיק תקפו אותנו בשטח B. לא אפשרו לאף אחד להישאר ולקחו את הזיתים שמסקנו.
"לי אישית יש חלקה של כארבעה דונם עם שמונים עצי זית, ששתלתי בשנות ה-90. שהגעתי מצאתי שהם נעקרו על ידי בולדוזר. זו תחילתו של גירוש גדול בגדה. הם משתלטים על שטחי C ו-B ללא כל אישור מוקדם ומקבלים תמיכה מהצבא, מהמשטרה ומהשרים בן גביר וסמוטריץ'".
ב-9 במרץ בשעה 1:30 לפנות בוקר, פשטו עשרות מתנחלים שהגיעו מהמאחז אור נחמן, חלקם רעולי פנים וחמושים באלות, על הכפר ח'ירבת אבו פלאח. כשהתושבים יצאו כדי להגן על בתיהם, הגיעה "תגבורת" של מתנחלים נוספים, שפתחו באש שממנה נהרגו ת'איר חמאיל (30) ופארע חמאיל (57). כחצי שעה לאחר מכן הגיעו חיילים לזירה וירו גז מדמיע, ואז תושב נוסף, מוחמד חסן (55), לקה בהתקף לב ומת.
שעות לאחר ההרג, מתנחלים השתלטו על וילה פלסטינית כמה מאות מטרים מהמקום שבו נורו השניים והקימו בה מאחז. בסיור בשטח באמצע מרץ נראו כמה צעירים ישראלים יושבים על ספות במרפסת הווילה.
מתנחלים יושבים במרפסת של וילה פלסטינית בכפרח'ירבת אבו פלאח, המא חז הוקדם בתחילת מרץ, שעות לאחר שמתנחלים הרגו שני פלסטינים בכפר. צילום: אורן זיו
חלק 3: צרים על דומא
זמן קצר לאחר תחילת המלחמה, ב-18 באוקטובר 2023, גורשה קהילת עין אל-רשאש ששוכנת ממזרח לרמאללה – באזור שבו עוד לפני המלחמה המתנחלים מיקדו מאמצים לגירוש קהילות רועים והשתלטות על שטח עצום של כ-150 אלף דונם, בין כביש אלון לבקעת הירדן. חלק מהתושבים עברו כמה קילומטרים צפונה משם, לפאתי העיירה דומא, בשטח שאז לא היה בו אף מאחז.
"חשבנו שנשב פה 10–15 שנים", אמר ראאד זווארחה (22), ל"שיחה מקומית". "לא חשבנו שהמתנחלים יגיעו גם לפה. אבל לאן שלא תלך, הם יבואו אחריך". הוא הצביע על מאחז בשם חוות גיבורי דוד, שהוקם לפני כמה חודשים כמה מאות מטרים מזרחית מביתם ומהווה חלק משרשרת מאחזים שמקיפה את הכפר. מאז הקמת המאחז חיי התושבים הפכו לסיוט, עם פשיטות מתנחלים, הטרדות וגרימת נזק לרכוש. הנשים והילדים התפנו לתוך הכפר דומא. כמו מגורשים אחרים, גם הם פליטים מ-1948, במקור מאזור עין גדי, שנדדו אחרי הנכבה בין כמה מקומות עד שהתיישבו בעין אל-רשאש.
"אם נעזוב, הם יגיעו עד לכפר", הוסיף באסם כעאבנה (35), שגר במתחם סמוך לזה של זווארחה, מגודר בתיל בניסיון להאט קצת את תקיפות המתנחלים. "הם באים ברגל או על טרקטורונים, נכנסים עם הכבשים לבתים, זורקים אבנים ומפחידים את הילדים. הם אומרים לנו לעזוב. אם נעזוב, הם ייקחו את כל השטח עד הכפר". במקום שוהים פעילים 24 שעות ביממה ו"זה מאט קצת את התקיפות", מעיד כעאבנה. לדבריו, "בהתחלה דיברנו עם המשטרה והצבא, אבל הצבא כעס שהתקשרנו, אז הפסקנו".
שיחות שהקליטה אחת הפעילות עם המשטרה והצבא בתחילת דצמבר, בעת פלישת מתנחלים לקהילה, מדגימות את הדינמיקה הקבועה במקרים כאלה: "בתור משטרה אנחנו לא יכולים להיכנס בלי הצבא, והצבא לא הגיע, אז לא היתה לנו אפשרות להיכנס. העברנו דיווח לצבא... אסור לנו להיכנס", אומר השוטר לפעילה; בשיחה שמקיימת אותה פעילה עם הצבא היא אומרת: "יש פה מתנחלים בתוך שטח מגורים... הם מטילים פה אימה על הפלסטינים". כשהחיילת שעימה היא מדברת מבינה שמדובר בקהילה ליד דומא היא אומרת: "בבדואייה (הכינוי של הצבא לקהילות; א"ז)? אף אחד לא גר שם", וממשיכה להתעקש שאין שם תושבים.
בינואר השנה גם הגיעו למקום פעילי הימין רועי סטאר ומרדכי דוד, מלווים בפעילים נוספים, ופרצו לתוך מבנה, כשאחד הפעילים מרסס גז פלפל. התיעוד עלה לרשת. מאז התרחשו התקפות נוספות.
קהילת שקארה מזרחית לדומא. צילום: אורן זיו
חייל ששירת באזור דרום בקעת הירדן סיפר כי "הווייב הוא של אדישות לכל דיווח פלסטיני. זו האווירה. כשמקבלים דיווח ממתנחלים, תוך שנייה קופצים. פעם היה דיווח על מתנחל שירה לעבר פלסטיני. הקצין אמר לי לחכות כמה דקות לראות מה קורה. כמובן שאם זה היה הפוך, ישר היו קופצים לנקודה. אחרי כמה דקות העברתי דיווח לחטיבה, והם הלכו בנונשלנטיות לראות מה קרה, התקשרו חצי שעה אחרי, היתה שם מחלוקת על ברזלים, קנייה-מכירה, והמתיישב ירה לעבר הפלסטיני. מה שעניין את המפקדים היה שזה יכול לצאת לתקשורת (בתור אירוע של אלימות מתנחלים; א"ז)".
מסמך של מתנחלי האזור שהגיע לידי "שיחה מקומית" מראה שהמאחז חוות גיבורי דוד – שהוא מאחז בת של חוות מכתם לדוד – תוכנן מראש, כולל הדרך שנפרצה בין שני המאחזים. בעת העבודות להכשרת המאחז על קרקע פלסטינית פרטית, חייל בחופשה שסייע בעבודות ירה למוות בתמין דוואבשה (35), לאחר שתושבים ירדו לאדמות שלהם כדי להתנגד לפלישה לכפרם.
במסמך של המתנחלים נכתב על מטרת המאחזים באזור: "לשמור על השטח הצופה לצומת המועצות, לשמור על הרצף אל הבקעה מצפון לציר אלון וממזרח לציר 5 (כביש 505) וכן לשמור על השטח הפתוח בין הציר לכפר מג'דל (בני פאדל)". ה"שטחים הפתוחים" המוזכרים הם האדמות החקלאיות ושטחי הרעייה שהיו משמשים את הקהילות באזור.
במסמך נכתב עוד כי בכל מקרה של "מעבר (פלסטיני; א"ז) מציר הכניסה לדומא צפונה, יש להעיר חמוש" – כלומר המדיניות בפועל היא מניעת כל תנועה של פלסטינים מחוץ לשטח הבנוי או הסלול של הכפר. לפי המפה במסמך, נראה כי מהמאחז חוות גיבורי דוד אמורה להיפרץ דרך שתסגור את הכפר ממזרח ותתחבר למאחז מלאכי השלום ומאחזי הבת שלו, שנמצאים מצפון לכפר. שני מאחזי ה"דוד" ועוד מאחזים ליד כפרים אחרים באזור הוקמו אחרי שדוד ליבי, תושב המאחז מלאכי השלום, נהרג בעזה מפיצוץ מטען בכלי הנדסי שהפעיל כעובד בחברה קבלנית שביצעה עבודות הנדסיות בשביל הצבא.
הכפר דומא עצמו מנותק מכפרים ועיירות אחרות. יש לו רק כניסה אחת לכביש אלון, שמותקן בה שער צהוב, והוא מוקף כיום באופן ישיר בלא פחות מחמישה מאחזים. פעילים חוששים כי דומא יהיה אחד הכפרים הראשונים שמתנחלים יצליחו לסגור, ובכך לגרום לרבים מהתושבים לעזוב אותו או לשהות בו רק בסופי שבוע.
חוסיין דוואבשה, ראש עיריית דומא. צילום: אורן זיו
ראש עיריית דומא, חוסיין דוואבשה, אמר ל"שיחה מקומית" כי מתנחלים השתלטו או מונעים גישה לכ-17 אלף דונם מתוך 18.5 אלף דונם של אדמות הכפר, חלקם בשטח B. שטחו הבנוי של הכפר הוא 940 דונם. "אף אזור אינו מוגן מהם – לא C, לא B ואפילו לא A. אדמות פלסטיניות הפכו למשהו שנידף עם הרוח, תחת שליטה מלאה של הממשלה הישראלית. שמענו שתוכנית הסיפוח הרשמית נעצרה, אבל בשטח היא עדיין מתרחשת. המטרה היא גירוש מוחלט של הפלסטינים. אפילו אנשי הביטחון של ההתנחלות אומרים שהם מופתעים שדומא עדיין קיימת. הם אומרים שצריך לטפל בנו כמו בעזה", אמר דוואבשה.
בימיה הראשונים של המלחמה הנוכחית עם איראן גורשו 14 משפחות בקהילת אבו שקארה שבפאתי דומא, אחרי מסכת ארוכה של אלימות, שכללה ירי וריסוס גז. לפני הגירוש, חיילים עברו ובדקו היכן נמצאים פעילי סולידריות, ולאחר מכן הוצא צו שטח צבאי סגור באותם אזורים – פרקטיקה שמוכרת גם מקהילות אחרות, שמותירה את התושבים ללא הגנה ומאלצת אותם לעזוב.
באסם כעאבנה עבר עם משפחתו לבית ששכר בתוך הכפר. כמה ימים אחרי שעבר, הוצת המסגד הסמוך לביתו ורוססה עליו כתובת: "מהבית כנסת של נחמן" ומגן דוד – נקמה על הרס המאחז אור נחמן, אחרי המתקפה על ח'ירבת אבו פלאח שבה נהרגו שני אנשים.
"בלי פעילים לא יכולנו להישאר", אמר כעאבנה. "שרדנו שמונה חודשים מאז הקמת המאחז רק בזכות הפעילים שעמדו לצידנו. יום אחרי שיצאנו תיאמו לנו שלוש שעות לחזור לקחת ציוד, וכשחזרנו ראינו שהכול היה שבור. אי אפשר לחזור לשם, כי המתנחלים בשטח. פיזרו אותנו, כל אחד עבר למקום אחר בכפר".
חלק 4: מטילים אימה על עקרבה
במסמך של המתנחלים מאזור דומא שהגיע לידי "שיחה מקומית" מוזכר הכפר מג'דל בַּנִי פאדִל, ששוכן על כביש 505. עד לא מזמן, הכביש היה מחובר בכביש פנימי לעיירה עקרבה. אחרי שהוקם מאחז במקום, מתנחלים חפרו בכביש וגרמו נזק לתשתיות. הכביש טרם תוקן. אף שאין בו מחסום, התושבים אינם מעיזים לנסוע בו, וכדי לעבור בין שני הכפרים צריך לעשות מעקף של בין רבע לחצי שעה.
בתחילת אוגוסט ירו מתנחלים למוות במועין עספר (24), בעת שפלשו לאדמות הכפר. שבעה פלסטינים נוספים נפצעו באירוע. בסרטון שתיעד את התקרית נשמע מתנחל צעיר אומר לתושבים לפני הירי: "כל עקרבה הולכת להיות בידיים שלנו. תארזו את הדברים שלכם ולכו. ראיתם מה קרה בעזה".
ע'דאד נאסר, עובד עיריית עקרבה (42), סיפר בעת סיור במקום הירי: "הצעיר ליקט במיה מהאדמה ליד הכביש. ירדו והרגו אותו, ופצעו אחרים. הצבא והמתנחלים אומרים 'C שלנו', אבל עכשיו מורידים גם את מי שמגיע ל-B. מנסים להפחיד את האנשים מלרדת לאדמה. המתנחל שדיבר על לגרש אותנו אמר מכל עקרבה, לא רק משטחי C".
לדברי נאסר, "הם רוצים להרוס את האנשים, את האבנים ואת העצים. אנשים חיים, אבל בפחד. הם רוצים שנעזוב כמו ב-1948, אבל החלטנו להישאר. מאז שהתחילה המלחמה אנחנו בקושי חיים. אם אתה רוצה לנסוע לאנשהו במכונית, זה 4–5 שעות. מטרידים אותך גם בהלוך וגם בחזור".
בוואדי חאג' עיסא בעקרבה, שנמצא מדרום לכביש 505 המוביל לבקעה, הוקמו כמה מאחזים. זמן קצר לאחר הקמת אחד מהם (שרשור של המאחז גבעת רחבעם), מתנחלים החליטו לנסות להשתלט על בית בבנייה שנמצא בשטח B. בעל הבית, עהד ח'טיב (57), סיפר: "התחלתי לבנות את הבית ב-2020 והמשכתי עד אוקטובר 2025. כשהחלה עונת המסיק, המתנחלים התחילו להטריד אותנו. רציתי להתקין חשמל, קרמיקה וריצוף, אבל הם מנעו את זה וגירשו אותנו באיומי נשק. התקשרנו לצבא ולמשטרה, אבל הם לא הגיעו, רק טענו שהם בדרך".
לדברי ח'טיב, ההסלמה היתה בתחילת פברואר. "הם תלו דגל על הגג שלי. הסרנו את הדגל, והם שמו אותו שוב. תיקנו את הדלת ושמנו מנעול חדש, אז הם הגיעו שוב, הסירו את הדלת לחלוטין ותלו את הדגל".
בעת ביקור "שיחה מקומית" במקום, פעילים הסירו את הדגל פעם נוספת. תוך כמה דקות הגיעו מתנחלים, אחד מהם חמוש, ותלו אותו שוב. בהמשך הגיעו חיילים, שלא הסכימו להתערב ורק טענו שבאו לפזר את ה"התקהלות" או ה"הפגנה", כלומר להרחיק את הפעילים והתושבים שהגיעו לעבוד באדמות. הם מנעו מח'טיב להתקרב לביתו. "אין להם מחויבות לשום חוק, ושום דבר אינו עוצר בעדם. הבית בשטחי B, ויש לי את כל האישורים. האדמה חוקית, יש לי רישיון להכול. הם מנסים להשתלט על שטחי B, במיוחד על הבתים בקצוות", אמר ח'טיב.
באזור מול המאחז שוכנת גם בקתה המשמשת מרכז לחקלאות, שאותה ניהל חמזה אל-עקרבאווי, שנהרג מוקדם יותר השנה בתאונה. חבריו ממשיכים את העבודה במקום. בתחילת פברואר, מתנחלים תקפו אותם בגז מדמיע. "ירדנו לאדמה שלנו. מתנחל נכנס לשטח וריסס אותנו בגז מדמיע. הגיע צבא אבל לא עשו כלום", אמר עבדאללה דירייה (39).
חזון המתנחלים מתגלם בח'ירבת ינון אל-פוקה, הסמוכה לעקרבה. הקהילה המקומית חיה במבנים בני מאות שנים עם מטעי זיתים מטופחים, והגישה לבתיה היתה דרך עקרבה. היא היתה מוקפת משלושה כיוונים על ידי ההתנחלות איתמר ומאחזיה, וסבלה מאלימות מתנחלים במשך שני עשורים. בעבר נכחו בה מתנדבים בינלאומיים 24 שעות ביממה במסגרת נוכחות מגינה. בדצמבר 2025 קרה מה שרבים הזהירו ממנו, והקהילה כולה אולצה לעזוב בעקבות אלימות מתנחלים מתמשכת בגיבוי הצבא; מתנחלים השתלטו על מבנים חקלאיים מסביב לכפר, הציבו על אחד מהם דגל ומנעו הגעה למטעי הזיתים.
בחודשים שלפני הגירוש, הצבא והמתנחלים ניסו לאכוף שם מדיניות שלפיה רק כלי רכב של "תושבי הכפר" יכולים להיכנס. לשם כך, חסמו את הדרך אליו, שנמצאת בשטח B. לפעילה שנסעה בכביש הזה אמרו חיילים שזה "שטח צבאי סגור או שטח ביטחוני, והכניסה לקהילה עצמה אסורה".
חלק 5: "עובדים לפי מפה": סינג'יל, מזרעה, אל-שרקייה וג'לג'יליא
גם באדמות הכפרים סינג'יל, מזרעה ואל-שרקייה חוזר דפוס דומה: מתנחלים הקימו מאחז על גבעה לצד כביש 60, וממנו יצאו התקפות על הכפרים. בהתקפות על סינג'יל הוצתו בתים וכלי רכב, והתושב ואאל עפארי (48) מת מהתקף לב משאיפת עשן וגז מדמיע, אחרי שחיילים הגיעו להדוף את תושבי הכפר שניסו להגן על אדמתם.
באותה נקודה נהרגו ביולי שני צעירים פלסטינים. סייף אללה מוסלט (20), בעל אזרחות אמריקאית, מת כתוצאה ממכות שספג. על פי עדי ראייה, הוא נשאר פצוע במשך שעות בשטח עד שמת מפצעיו. ההרוג השני, מוחמד רזק חוסיין א-שלבי (23), נמצא מת רק בשעות הלילה בין מטעי הזיתים, לאחר שמאות תושבי הכפרים יצאו לחפש אותו. על פי משרד הבריאות הפלסטיני, הוא מת כתוצאה מירי. משפחתו סיפרה שעל גופו אותרו פצעי ירי, סימני חנק וחבלות.
המאחז ליד סינג'יל פורק והוקם עוד כמה פעמים, ובהמשך עברה אותה חבורת מתנחלים להתנחל במבנים חקלאיים פלסטינים, והתושבים חוששים להגיע אליהם, בין הכפרים סינגיל, ג'לג'יליא, מזרעה ואל-שרקייה.המתנחלים פולשים לרעות בכפר מידי יום ומגיעים עד לבתים עצמם.
הפעיל עאיד ע'פארי אמר ל"שיחה מקומית": "הם עובדים לפי מפה, על פי מערכת מסוימת שמתמקדת באזורים ספציפיים, כדי לחתוך כפרים פלסטינים ולהפוך אותם לאיים מבודדים. לא משנה אם זה שטח B ,A או C. הם מרוקנים את האדמה ולוקחים אותה. בגדה המערבית, כל כפר הפך לכלא לתושבים שלו. בין כל מחוז ומחוז יש גוש התנחלויות".
לדברי ע'פארי, "ב-80% או 90% הצבא עושה את העבודה עבור המתנחלים. במקרים רבים המתנחלים לובשים מדי צבא ויושבים במאחזים החדשים. מה שקורה היום הוא שהצבא מגיע, ומיד מוציא צו שטח צבאי סגור. באותו זמן הם נותנים למתנחלים להיכנס מדרכים צדדיות, להביא ציוד ולבנות בתים. אבל אם אתה מנסה להגיע, הצבא חוסם אותך. הצבא מספק להם הגנה".
חלק 6: קילומטרים בודדים ממרכז רמאללה
כמה מאחזים נמצאים במרחק אווירי של קילומטרים בודדים ממרכז רמאללה. באדמות שבין הכפרים סילוואד ויַבּרוד, למשל, מתנחלים הקימו מאחז, והצליחו לעצור את בנייתה של שכונה חדשה ולגרום לכמה משפחות שגרו באזור שנים רבות לעזוב. בתקופת המסיק, מתנחלים צעירים נצפו כשהם נוסעים במרכז יברוד בחופשיות. משם ועד רמאללה אין מחסומים של הצבא. בדרך העפר בין יברוד לאזור שבו היתה אמורה לקום השכונה אפשר לראות מכונית שרופה – עדות להתקפות קודמות.
המאחז, לפי כתבה ב"ישראל היום", הוקם בתחילת 2025 על ידי יהויריב מגורי, תושב הר ברכה, כדי למנוע "השתלטות פלסטינית" על האזור סביב צומת המשטרה הבריטית. מגורי אמר ל"ישראל היום": "אנחנו כאן כדי להבטיח שהשטח לא ייפול לידיים הלא נכונות. אם המקום הזה נתפס, אין דרך אחרת לעבור. אנחנו כאן כי המדינה חייבת להיות פה". בכתבה צוין כי "מדובר באדמות המוגדרות פרטיות, שהוסדרו בתקופת הירדנים, אך ללא בעלים ברורים. מעמדו החוקי של השטח מורכב: 'כל המומחים לקרקעות ניסו למצוא פה אדמות מדינה ולא הצליחו', מסביר מגורי. בימים אלו נעשים ניסיונות למצוא פתרון שיאפשר את הישארות החווה בצורה חוקית ולגיטימית", נכתב.
חקלאי שהגיע למקום בעונת המסיק בליווי פעילים, אחרי כשנה שלא הצליח להגיע לקרקע, סיפר: "סבא שלי ירש חלקה כאן, כשהגעתי מתנחלים לקחו ממני את הרכב. לאחרים שרפו פה שישה כלי רכב. כעת אנשים מפחדים להגיע".
באזור שכם הוקם באוקטובר מאחז חדש בשטח B, על אדמות הכפר קדום ובית ליד. מהמאחז הזה כבר יצאו כמה מקרי אלימות חמורים. בתחילת עונת המסיק נפצע שם קשה החקלאי חיכמת שתיווי, אחרי שהוכה באכזריות ורכבו הוצת. שתיווי אושפז עם שברים וחבלות בכל גופו, שבר מורכב בגולגולת ודימום מוחי, והיה מונשם ומורדם במשך כשבועיים. בהמשך, ב-11 בנובמבר, מתנחלים באזור הציתו משאיות, שדות חקלאיים וכמה מבנים, ביניהם מפעל חלב של החברה אל-ג'ונידי – שמעסיקה אלפי עובדים ברחבי הגדה המערבית. באותה תקרית הותקפו גם חיילים, מה שהוביל לסערה רגעית בישראל בנוגע לאלימות המתנחלים, ששככה מאז.
חיכמת שתיווי. צילום: אורן זיו
"הם שרפו ושברו אותי", אמר חיכמת שתיווי (64) ל"שיחה מקומית", כשהוא יושב על כיסא גלגלים בסלון ביתו ובנו מסייע לו לשתות. "הגעתי כדי למסוק זיתים באדמה שלי. קבוצה של כ-10 מתנחלים הגיעה אליי עם מקלות ואבנים. בהתחלה הם היכו אותי על הקרקע, ולאחר מכן גררו אותי לרכב (והציתו אותו; א"ז). ניסיתי לצאת אבל לא יכולתי. הייתי קרוב למוות. הייתי בטיפול נמרץ 16 יום. המשפחה שלי הכינה את עצמה לשמוע על מותי, זה מה שהרופאים אמרו, אבל שרדתי. אני לא יכול לעשות כלום לבד, צריכים להרים אותי, להזיז אותי, לקלח, להחליף בגדים".
לדבריו, "שילמנו מחיר כבד, לצעירים נשברו עצמות, רבים מאיתנו סיימו בבית החולים, אבל אנחנו מוכנים לכך כדי לשמור על האדמה ולסלק את ההתנחלות מפה".
קרוב משפחתו של שתיווי, עבד אל רחמן (56), הותקף גם הוא: "מתנחלים ריססו אותי בגז פלפל והיכו אותי באלות, אבל הצלחתי לברוח". הוא מספר על התקיפה של שתיווי: "מצאנו אותו אחרי חצי שעה ברכב חסר הכרה ומדמם מכל הגוף. המתנחלים חשבו שהוא מת ולכן עזבו אותו. מושב הרכב היה שרוף, הם הוציאו את הספוג כדי שיישרף יותר מהר. מתנחל שפועל ככה, החוק אינו חל עליו. אין משטרה, אין צבא. המאחז פונה בחודש שעבר, אבל המתנחלים עדיין נמצאים בו כמעט כל יום. התושבים החליטו ליזום תגובה, ובנובמבר הגיעו מאות תושבים ופעילים לתפילה ומסיק במקום, אבל הגיעו חיילים ופיזרו אותם בגז מדמיע, רימוני הלם וירי חי".
ב-5 בדצמבר הגיעו עשרות צעירים לנוכחות בשטחים מול המאחז. בהתחלה היה נראה שאין שם מתנחלים, אבל כשהצעירים התקרבו לאזור, חלקם רעולי פנים ועם מקלות, יצאו מולם כעשרה מתנחלים רעולי פנים עם אלות. הקבוצות נעצרו במרחק של כמאה מטר אלה מאלה, עד שהגיעה צבא, ששחרר ברוגע את המתנחלים ופיזר את הפלסטינים והפעילים בגז מדמיע וירי חי.
חייל ששירת במהלך המלחמה בגדה המערבית והעיד בפני "שוברים שתיקה" סיפר ל"שיחה מקומית" על האווירה בגדה בקרב החיילים: "בגדה פחות שמעתי על 'נקמה', זה היה יותר בסגנון של מקללים את הערבים, מפשיטים את האנושיות לחלוטין, מאוד אלימים. הטירוף שהיה בעזה, מה שאמרו הפוליטיקאים והאווירה בחברה הישראלית, הגיעו גם לשם".
לדבריו, "הקשר עם המתנחלים הדוק מאוד. היתה חווה בגזרה שלנו, היו תרגילים אצלם, משימות משותפות. כשיש אירוע של אלימות מתנחלים, דבר שקרה המון, המשטרה אמורה להגיע. אם יש סכסוך לגבי שטח מזמינים את המנהל האזרחי. היו פעמים שהגענו ראשונים. הצבא במקרה הטוב עומד מהצד במקרה של אלימות מתנחלים, ובמקרה הרע לוקח בו חלק. זה קרה גם אצלנו. מה שאמורים לעשות זו 'הפרדת כוחות' בין המתנחלים לפלסטינים, אבל בפועל זה נראה אחרת. יש אלימות מתנחלים רצינית, ממש שפת גוף אלימה, מתקרבים, תמיד חמושים, זה מאוד אלים. אנחנו כצבא הרבה פעמים לא מנענו את האלימות הזו".
לגבי גיוס המתנחלים להגמ"ר מאז תחילת המלחמה, אמר החייל: "פשוט נותנים להם אנשים עם אידיאולוגיה קיצונית ורצון לנקמה, מחיילים אותם, נותנים להם נשק, ואף אחד לא מפקח עליהם. הפיקוד נתן גיבוי מלא להכול, הם עשו (פעולות) יזומות על דעת עצמם, צ'ק פוסטים באמצע הדרך, עצרו פלסטינים נוסעים, זרקו אותם בצד הדרך, חיפושים באוטו, אזקו אותם, לא בתיאום או באישור של אף אחד. כשהם הגיעו לאירוע, הם היו בצד של המתנחלים. הם חברים שלהם, הם מכירים אותם מהבית, וזה בא לידי ביטוי".
תגובות
מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "משימתו של צה"ל היא לשמור על ביטחונם של כל תושבי האזור. פיקוד מרכז ובתוכו המנהל האזרחי פועלים על מנת לפנות מאחזים לא חוקיים הקמים בשטח B, מתוך צורך ביטחוני מובהק. כלל רכיבי הבינוי במרחבים האמורים, מוכרים למערכת הביטחון שפועלת לפנות אותם בהתאם לדין, להערכת המצב המבצעית ואישור הדרג המדיני.
"צה"ל ריכז כוחות באזורי החיכוך במטרה לצמצם ככל הניתן אירועי אלימות. במסגרת פעילות הכוחות בשטח כוחות הביטחון פינו עשרות מאחזים, בתוכם פינויים חוזרים ונשנים של מאחזים אלימים ובכך סוכלו ונמנעו מספר אירועים.
"כוחות הביטחון ערים לעלייה החמורה באירועי פשיעה לאומנית בימים האחרונים ופועלים בנחישות כדי לעצור ולמנוע אותה. צה"ל מגנה בתוקף אירועים מסוג זה, אשר מביאים לפגיעה בחפים מפשע ומערערים את יציבות הביטחון באזור.
"בנוגע לפנייה בנושא צו שטח צבאי סגור במרחב הבדואיות הסמוך לכפר דומא, נדגיש כי צו שטח צבאי סגור חל על כל אזרח שלא תושב המקום, לא נוכל להתייחס לאירועים פרטניים בהיעדר פירוט ספציפי.
"בנוגע לאירוע שהתרחש בלילה שבין 7 ל-8 במרץ בח'ירבת אבו-פלאח: כוחות צה"ל ומג"ב קפצו למרחב בעקבות דיווח על הפרת סדר אלימה, אשר כללה חיכוך בין פלסטינים לאזרחים ישראלים. בעת הגעת כוחות הביטחון לנקודה, הכוחות פעלו לפיזור המעורבים באמצעים לפיזור הפגנות. בהמשך דווח בדיעבד על שני פלסטינים שנהרגו כתוצאה מירי. כמו כן, דווח על פלסטיני נוסף שנהרג. טרם ניתן לקבוע את נסיבות המוות שלו. האירוע תוחקר באופן מיידי בשטח על ידי מפקד פיקוד המרכז, אלוף אבי בלוט יחד עם נציגי מחוז ש"י ומג"ב. בעקבות האירוע נפתחה חקירה פלילית על ידי הגורמים המוסמכים".
במנהל האזרחי הפנו לתגובת דובר צה"ל, וטענו כי הסמכות לגבי שטחי B היא של אלוף פיקוד המרכז.
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה בנוגע לאירועים בח'ירבת אבו-פלאח: "עם קבלת דיווח אודות חיכוך אלים שכלל יידוי אבנים וירי, הוזעקו כוחות צה"ל ומג"ב למקום והחלו בפעולות להשבת הסדר במקום, זאת תוך שימוש באמצעים לפיזור הפרות סדר. כמו כן, שוטרי מחוז ש"י הגיעו למקום והחלו באיסוף עדויות, ראיות וממצאים ונפתחה חקירה שעודנה מתנהלת לבירור נסיבות המקרה, בשיתוף היחידה הצבאית החוקרת".
עוד נמסר מהמשטרה לגבי גירוש קהילות משטחי B והתגברות תקיפות מתנחלים באזור: "נדגיש כי כוחות המשטרה פועלים מתוקף סמכותם באזור יהודה ושומרון, בתוך כך מורשית כניסתם לשטחי A ו-B בליווי כוח צבאי בלבד. ככלל, עם קבלת דיווח במוקד המשטרה, הכוחות יחד עם כוחות צה"ל פועלים להגיע למקום, לגבות עדויות ולאסוף ראיות וממצאים ונפתחת חקירה לבירור נסיבות המקרה.
"בימים אלו מופעלת מפקדה משימתית משולבת בין הגופים אשר מטרתה סיכול ומניעה של מקרי אלימות קיצוניים בגזרת יהודה ושומרון. זאת במקביל לפעילות הנחושה והעצימה למעצרם, חקירתם ומיצוי הדין עם אלו אשר פוגעים בביטחון באזור. משטרת ישראל תמשיך בפעילות זו בכלל האמצעים העומדים לרשותה במטרה לשמור על שלומו וביטחונו של הציבור".
עריכה: יונית מוזס, עיצוב: נעה פינטו, עריכת וידאו: תמנה רוז פרץ.
תודה לאבישי מוהר ולערן מעוז שסייעו בהכנת הכתבה.