עיד, חקלאי מבורין הותקף ב-8 בנובמבר על ידי ישראלים בעת מסיק באדמותיו, יחד עם פעילים ישראלים. רגלו, שכבר נפגעה בתקיפות קודמות, נשברה בשלושה מקומות.
 

עיד מספר: "ביום שבת באו חברים ופעילים לעזור לי במסיק ליד הבית. זה בשטח B. התחלנו לעבוד בשמונה בבוקר, ומסקנו עד עשר ורבע, עד שחבר אמר שמגיעים מתנחלים. הופתענו. לא שמענו אותם. הם ירדו מהר, יותר מ-20 איש, חלקם רעולי פנים וחלקם לא. אנחנו מכירים אותם. כשהחבר אמר שהם מגיעים הסתובבתי, וראיתי אותם במרחק אפס ממני. היו להם מוטות ברזל ואלות, והם ישר תקפו אותנו, גם באבנים.

"פגעו בי באלות ובאבנים ברגל השמאלית. התחלתי לברוח לבית. זרקו עליי אבנים. לא יכולתי לדרוך על הרגל. זחלתי על הבטן שלושים מטר כי בקושי יכולתי לזוז. הם הכו את כל הפעילים, לארבעה היו פציעות רציניות. הצבא הגיע רבע שעה אחרי האירוע. אמרתי לקצין, 'אתם עוזרים למתנחלים. אתם יכולים למנוע את זה'. הם יורדים לכאן כדי להשתלט על הבית ולגרש אותנו. נפגעתי פעמים רבות. שנה וחצי לפני המלחמה הכו אותי באותה רגל ורצו להרוג אותי, אבל הצלחתי לברוח.

"כשהמתנחלים יורדים, הצבא רואה את זה, המשטרה רואה את זה, אבל הם מאפשרים להם לעשות מה שהם רוצים. מתחילת המלחמה המצב נהיה יותר קשה, נהיו יותר בעיות, המתנחלים קיבלו נשק. והמשטרה גירשה שתי מתנדבות אמריקאיות שהיו אצלי ועוד 32 מתנדבים בינלאומיים שהיו אצל חקלאים אחרים. הם לא רוצים שיראו מה קורה פה. שרפו לי עצים בעבר. השנה אין הרבה תנובה ואני יושב בבית. מאיפה אביא אוכל לילדיי?"