ניקה וליסה, פעילות בנוכחות מגינה, הותקפו על ידי ישראלים רעולי פנים בקהילה הבדואית אל-סידרא שליד מוח'מאס באוקטובר 2025. במהלך המתקפה הוצתו שישה בתים. ניקה הגיעה לבית החולים עם חתכים בראש ובצוואר וחבלות בצלעות, בחזה ובגפיים. בבדיקה נמצא שהיא סובלת גם מדימום פנימי בכבד. ליסה נפגעה מאבנים בכתף, ברגל ובראש וידה נשברה.

ניקה מספרת: "הייתי בקהילה הבדואית במוח'מאס, וקיבלנו הודעה שיש אירוע בעיירה. אחד התושבים לקח אותנו לשם. ראינו קבוצה של מתנחלים על גבעה אחת וקבוצת פלסטינים בגבעה השנייה. ידענו שהמשטרה יודעת (על האירוע; א"ז) ושהצבא בדרך, כלומר שהאירוע בטיפול, אז חזרנו מהר לבדואים, כי קיבלנו הודעה שמתנחלים יורדים לשם.

"כשחזרנו היו חמש דקות של שקט, אפילו הופתענו, אבל אז הגיע אריק אשרמן (פעיל ומנכ"ל עמותת תורת צדק; א"ז) במכונית, וראינו מתנחלים יורדים מהגבעה כשהם זורקים אבנים על האוטו שלו ושוברים לו את החלון. הוא התרחק, והמתנחלים הלכו לכיוון שלנו. הם עברו את הגדר שמקיפה שישה בתים, ואנחנו נשארנו סגורות בתוך המתחם. הם התחילו לזרוק אבנים. אחת הפעילות בחרה לרוץ דרכם לכיוון המכונית. הם הצליחו להכות אותה, שברו לה את היד ונתנו לה מכה עם אבן בראש, אבל היא הצליחה לצאת.

"אני רצתי לכיוון אחר. הבנתי שהם כבר בכל הצדדים, אז רצתי במעגלים. פגעו בי כמה אבנים. נכנסתי לבית, הם שברו את החלון, יצאתי משם וניסיתי לרוץ עוד, אבל אחרי שנפגעתי מהרבה אבנים, הבנתי שאין לי כוחות יותר. נכנסתי שוב לבית והתיישבתי ליד הדלת. ניסיתי שוב להתקשר למשטרה, אבל לא הספקתי להגיד כלום. תוך דקה הם מצאו אותי, ואחד מהם קפץ על הדלת ופרץ פנימה. הוא נתן לי מכה ואמר לי לצאת מהר החוצה. יצאתי עם ידיים למעלה. ראיתי את הבתים עולים באש. כולם היו רעולי פנים, ועמדו במעגל ממש קרוב מסביבי. הם התחילו להרביץ לי עם מקלות ואבנים. זה שהוציא אותי מהבית אמר: 'פעם הבאה שאת חוזרת, את מתה'. הם הרביצו לי עד שנפלתי על האדמה. ירד לי דם מהראש. כשנפלתי, אחד מהם צעק: 'היא פצועה', והם עזבו אותי והלכו".

חבריה של ניקה אספו אותה ולקחו אותה למרפאה בעיירה. כוח צבאי הגיע למרפאה, וחיילים צילמו והשפילו אותם. "אמרו לנו, 'מי אתם בכלל', ועניתי: 'אנחנו פעילות'. 'איזה פעילות, פעילות טרור', הוא (אחד החיילים; א"ז) אמר. כששמעתי את זה, שאלתי אותו אם זה נראה לו במקום לומר את זה, כששתי בנות מדממות פה. נראה שהוא סתם רצה לצחוק עלינו, לא לקחת עדות", סיפרה ניקה.

"אני מגיעה כבר שנה לנוכחות מגינה, כדי לצלם, לדבר, בתקווה להוריד את רמת האלימות, שכשאנחנו נמצאות אז התושבים ירגישו יותר בטוחים ויוכלו לישון ולחיות שם".
 

ליסה מספרת: "מתנחלים רעולי פנים חמושים במקלות ואלות הגיעו. הם היו אותם מתנחלים מהאירוע שהתרחש קודם בכפר. משום מה, לא פחדנו. הם התחילו לזרוק אבנים על המכונית של אריק (אשרמן; א"ז), ואז הסתובבו ונשארו 200 מטר לפני הקהילה.

"המתנחלים הבחינו בנו, ואנחנו ראינו את הפלסטינים בורחים מהבתים. ניסינו לברוח, אבל לא הצלחנו. המתנחלים הראשונים התקרבו אלינו והתחילו לזרוק עלינו אבנים ממרחק. הבתים היו מוקפים בגדר. ראיתי חמישה-שישה מתנחלים מתקרבים לבתים והתחלתי לרוץ לכיוונו של אריק, אבל הגדר עצרה אותי. רצתי דרך השער הראשי. החלטתי לעבור דרך המתנחלים שהיו שם. הם התחילו להכות אותי באלות ובמוטות ברזל. אבנים פגעו בי בכתף הימנית, ברגל ובראש, ואז גם ביד שמאל כשניסיתי להגן על ראשי. נשברה לי היד. הצלחתי להגיע למכונית של אריק והוא הסיע אותי לכפר".