זינב עלי א-דבאבסה, בת 34, ובנה עז א-דין, בן 7

מח'אלת א-דבע

א-דבאבסה הותקפה על ידי מתנחלים בספטמבר השנה בבית שבו ישנה עם חמשת ילדיה, בהם תינוקת בת שלושה וחצי חודשים. בעלה, ששהה במבנה סמוך, הותקף גם הוא. ביתה נהרס על ידי הרשויות הישראליות כמה שבועות לאחר המתקפה.
 

א-דבאבסה מספרת: "הותקפתי ב-5 בספטמבר באזור חצות. מתנחלים נכנסו לחדר שלנו, בערך 4X4 מטרים. לפני שהם נכנסו, הם התיזו גז דרך החלונות, ואז נכנסו דרך הדלת בזמן שישנו. הם הכו אותי ואת כל משפחתי, כולל התינוקת, שהיא בת שלושה וחצי חודשים. הם הכו אותה במקל וריססו עליה גז. ניסיתי להגן על עצמי עם הידיים, והם שברו לי את שני פרקי היד. עדיין יש לי סדקים שם ובעצמות הזרוע.

"אחד מילדיי אושפז בטיפול נמרץ, ואחד עדיין פצוע בכתף ובראש, יש לו 17 תפרים בראש. הם הכו אותו במוטות ברזל. תקפו אותי שישה, ושלושה אחרים תקפו את הילדים שלי. הם לא נשארו הרבה זמן במקום, אבל הכו אותנו חזק. בחוץ יכולתי לשמוע צרחות. לא ידעתי אפילו מי נפגע ומי לא. הם ריססו גז בכל מקום. גם בעלי הוכה, ועדיין נזקק לטיפול בבית חולים, לפחות עוד ארבעה חודשים. אחת מבנותיי משכה את המיטה לפניה, ושכבתי עליה, כיסיתי אותה בגופי. אמרתי, 'אולי נמות, אנחנו אומרים את התפילות האחרונות שלנו'. איבדתי הכרה. גם סבלתי מאובדן זיכרון בגלל המכות. אני עדיין מדמיינת את מה שקרה, כאילו שזה קורה עכשיו. ילדיי ואני עדיין מבועתים. אני אומרת לילדים, 'תחזרו לבית ספר', אבל הם מפחדים מהמתנחלים.

"הצבא עצמו מביא את המתנחלים. יומיים לפני המתקפה המתנחלים הגיעו עם הצבא. החיילים אמרו: 'אסור לאף אחד להתעמת עם המתנחלים'. ואז, למחרת או יום לאחר מכן הם עצרו את בעלי וצעיר מהאזור. ואז המתנחלים תקפו שוב. כשהמשטרה הישראלית הגיעה אחרי שהמתנחלים הכו אותנו, ביקשנו סיוע רפואי, והם אמרו לנו: 'אתם חיות, אתם לא יכולים להגן על עצמכם'".