פאטמה אבו נעים, בת 32, מקהילת אל חלאיל באל-מוע'ייר 

אבו נעים הותקפה על ידי מתנחלים שפלשו לשטח שליד ביתה במאי 2025.
 

אבו נעים מספרת: "הבעיות עם המתנחלים והצבא באזור התחילו לפני שנה וחצי. הם הקימו כאן אוהל, ובמשך יותר משנה היו מגיעים כמעט כל יום, בטרקטורים, עוברים דרך הכבשים שלנו ואפילו נכנסים לבתים, רק כדי להכריח אותנו לעזוב. לפעמים הם היו מאשימים אותנו בגניבת הכבשים שלהם. פעמים אחרות הם דרשו לקחת את הכבשים שלנו.

"היו פעמים שהמתנחלים הגיעו במדי צבא, חמושים, ואיתם קטינים – כדי שאם יקרה משהו יאשימו אותנו ולא אותם. הם הכו פעילי סולידריות. כשניסיתי להתגונן, נעצרתי.

"המתנחל שהכה אותי הגיע עם מישהו חמוש שעמד בסמוך. הם עצרו אותי והכריחו אותי למסור הצהרה למשטרה. צילמו אותי במהלך האירוע. הודיתי בכך שהגנתי על עצמי, אבל מה שעזר לי היה שפעילי הסולידריות סיפקו סרטון מלא של האירוע, שבו ניתן היה לראות שאני מגינה על עצמי ולא תוקפת. בהמשך, בשעה 02:00 לפנות בוקר, הם שחררו אותנו ברחוב ליד ההתנחלות. לא היה בית משפט. קראתי למשטרה כמה פעמים, אבל הם לא הגיבו.

"גם כשמתעדים אותם, המתנחלים מתנהגים באלימות, בידיעה שהצבא לצידם. אם אתה מגן על עצמך, מאשימים אותך. אם לא, אתה נפגע. אין צדק. החוק לא מגן עלינו. מתקפות המתנחלים הן מכוונות ושיטתיות. הם הורסים עצים, מפחידים משפחות ומנסים להשתלט על האדמה שלנו. הם כורתים עצי זית בני מאות שנים, מפנים אזורים שלמים. למרות זאת, אנשי הכפר מסרבים לעזוב, וממשיכים לבנות מחדש, לשתול עצים ולהגן על המורשת שלהם.

"גם תחת פחד תמידי, אנשי הכפר ממשיכים בחיי היומיום שלהם. ילדים הולכים לבית ספר, משפחות מטפלות בחיות, והעבודה החקלאית נמשכת למרות הסיכונים. מתנדבים ממלאים כאן תפקיד חיוני בפיקוח, הגנה ועדות. הנוכחות שלהם מסייעת למנוע הסלמה. הסולידריות של הקהילה, בשילוב תמיכת הפעילים, מאפשרת לשרוד ולהתנגד לעקירה. אנשי הכפר מעריכים מאוד את התמיכה הזאת".