חיג'אזי נעצרה ב-7 באוקטובר 2024, לאחר שפרסמה מחדש סרטון עם ריקוד שהעלתה לטיקטוק שנה קודם לכן. השר בן גביר העביר למשטרה את המידע על הסרטון לפני שנעצרה. צילום אחד שלה בניידת משטרה הופץ על ידי דוברות המשטרה. בתחנת המשטרה בנצרת, שוטרים צילמו אותה עם פלנלית על עיניה כשברקע דגל ישראל. התיעוד הגיע לרשתות החברתיות ולאתרי החדשות. בן גביר שיתף את אחד הצילומים שלה ברשתות החברתיות, וכתב: "מורה מבי"ס בנצרת העלתה אתמול לרשתות החברתיות תיעוד כשהיא רוקדת לצלילי השיר זמנים טובים על רקע התאריך 7.10.23. העברתי את התיעוד לצוות לטיפול בהסתות ברשת שהקמתי במשטרת ישראל, והיא נעצרה מיידית בביתה שבטמרה. אפס סובלנות להסתה ולתומכי טרור!" עורך דינה, אשרף חיג'אזי, מסר כי התיק טרם נסגר רשמית אך בדרך לסגירה. חיג'אזי מספרת: "בטיקטוק אפשר לשתף את הפוסט שצילמת בשנה שעברה. עשיתי שיתוף בשעות הבוקר ויצאתי מהבית. היית בקניות עם אימא שלי ולא ידעתי שיש בלגן בטיקטוק ובפייסבוק. כשהגעתי הביתה, הרכז (מהלימודים; א"ז) התקשר ואמר שיש סרטון, ומישהו כתב שאני חוגגת. אמרתי לו מה פתאום. הוא אמר לי למחוק את הסרטון ומחקתי אותו. עדיין לא הבנתי מה קרה. ואז התקשר מישהו ממשרד החינוך ואמר מה זה הסרטון הזה, את חוגגת, מה את עושה, ואמר לי למחוק את הסרטון המקורי. ואז שלחו לי פוסט של בחור בשם דניאל עמרם, וראיתי את מה שהוא כתב על הסרטון ואת התגובות. ואימא שלי התקשרה ואמרה שהמשטרה אצלם בבית, ואחרי רבע שעה הם היו בבית שלי. אחרי שנעצרה, מספרת חיג'אזי, "בתחנה בטמרה אמרו לי שניידת מנצרת תבוא לקחת אותי, ושמו לי אזיקים וכיסוי עיניים. התמונה (בניידת) צולמה כשהגעתי לנצרת. היה שקט, אבל אני ידעתי שהם צילמו אותי. העלו אותי במדרגות, הכניסו אותי לחדר, אמרו לי לחזור אחורה, ואז עשו את הצילום (עם הדגל; א"ז). ראיתי את התמונה של מאיסה (עבד אלהאדי, שחקנית שנעצרה וצולמה בתחילת המלחמה; א"ז) לפני כמה חודשים, אז ידעתי, כשהם אמרו 'אחורה, עוד אחורה', שעל הקיר יש דגל. הבנתי שהם מצלמים. "אחרי שהוציאו אותי מהחדר אמרו לי 'תסתובבי, תעשי סיבובים', ידעתי שהם מצלמים סרטון כי שמעתי את צליל ההקלטה. ואז עשו חיפוש על הגוף שלי. הסברתי להם בחקירה שלסרטונים – בוב ספוג, רודריגו, חרקים – אין שום קשר (לפוליטיקה; א"ז). כשהייתי בקישון בתא מעצר אמרו לי 'תרקדי, תרקדי'. ואז החזירו אותי לחקירה בנצרת. כשחזרתי הביתה, אימא שלי והמשפחה אמרו 'את יודעת מה יש בחוץ?'. לא ידעתי, חשבתי שההורים שלי לא יודעים. אמרו לי שצילמו אותי והפיצו את כל הצילומים. לא נכנסתי לכל הדפים. ראיתי כמה סרטונים מהטלפון של הילדה שלי. "האמת, זה היה מאוד קשה. למה עשו לי את כל זה? למה פרסמו את התמונות שלי? אני לא יודעת מה היתה המטרה שלהם בפרסום התמונה עם הדבר הזה על הפנים. כל הילדים בטיקטוק, כולם יודעים. כשחזרתי לבית הספר אחרי חודש כולם ראו את התמונות שלי ואמרו לי שהם בכו, שכאב להם מאוד. "בחקירה שאלו אותי אם אני מכירה את העוקבים שלי, ואמרתי שרוב העוקבים שלי בטיקטוק הם ילדים, תלמידים והורים. יש גם צוותי חינוך ואנשים שאני לא מכירה, אבל הרוב הם ילדים, והתוכן שלי מכוון יותר לילדים, וכל כך כיף לי לפרסם ושהם רואים. היה לי קשה לחזור לרשתות. הרבה ילדים שאלו מתי אעלה סרטון ואם אני עכשיו מפחדת. רציתי שהם ייראו שאני חזקה, אבל זה קשה, הביטחון שהיה לי קודם השתנה. החיים שלי היו שקטים, אף פעם לא ניסיתי לפגוע או לעשות משהו רע או אפילו פוליטי. אני בן אדם שלא מתעסק עם הדברים האלה. לפעמים אומרים לי שאני נראית כמו בן אדם שמנותק מהמציאות, מהמלחמות, אבל אני עם הילדים, למה שייראו את כל זה?"